הקולגות הנפלאות שלי מכירות מתוך שינה את המונח שבכותרת, בשינוי קל.
מושקעות אימהית ראשונית מתארת את התקופה האינטנסיבית / הזויה / קשוחה / מטורפת שעוברת על אמא בחודשים הראשונים לאחר שנולד תינוק.
תקופה שבה אני, כאמא, מרוכזת כל כולי בצרכים של היצור המופלא, הצווחן והנוזלי שיצא לאויר העולם, והכל מסביב מתגמד.
בהיבט החיובי, אחרי כמה חודשים אני מתחילה לצאת (האמנם?) מהבועה המופלאה שיצרתי עם התינוק שלי, להיפתח גם לסביבה ואפילו להיזכר במי אני, חוץ מלהיות אמא של-
זוכרות את זה? איך אפשר לשכוח…
אז באופן דומה, ככה אני מרגישה עם הבייבי הנוכחי שלי, העסק העצמאי שלי.
לא יאומן שהוא כבר/רק בן חצי שנה!
זה עסק שרקמתי בחופשת הלידה המהממת עם עומר, הבן השלישי שלי,
אחרי שנים של התלבטויות ומחשבות לגבי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.
עסק שהתחיל במחשבות אקראיות במקלחת (הזמן היחיד שבו הייתי לבד לגמרי!),
המשיך באוסף של אסוציאציות שזרקתי לקבוצת ווטסאפ שניהלתי עם עצמי,
התקדם בשיחות מעצימות ומרימות עם קולגות, בני משפחה וחברים שנתנו גיבוי ענקי,
וממשיך עד היום בעשייה בלתי פוסקת, מלהיבה ומרגשת,
וגם מלחיצה, מלאה באי ודאות ובהתמודדות עם אתגרים לא צפויים.
העסק הזה לגמרי התחיל בפנים והתגלגל החוצה,
אבל אתם יודעים מה ההבדל בין עסק לתינוק?
שעסק לא הולך לבד.
הוא דורש השקעה בלתי פוסקת,
חשיבה מחוץ לקופסה,
כמויות של אנרגיה,
תמיכה רחבה מבחוץ,
ו… אולי זה בעצם לא כל כך שונה ;-)
ומה שבאמת מטורף בחצי שנה האחרונה היא כמות האנשים החדשים/ות שפגשתי.
לא ספרתי במדויק, אבל מדובר במאות אנשים ובעשרות רבות של מפגשים מסוגים שונים,
וזה לחלוטין הדבר שהכי ממלא אותי בכל העשייה שלי.
כי מעבר לעסק - אני אוהבת להיות עם אנשים, לפגוש אנשים, ליצור קשרים עם אנשים.
אני People's person על מלא, והעסק שלי מאפשר לי להוציא את זה לפועל מדי יום.
ועוד כמה משפטים על התזמון והתקופה שבה העסק שלי פועל.
בשנה שלפני הקמת העסק, החל מינואר 2023, המדינה שלנו עמדה על סף תהום,
וב-7/10 התעוררנו כולנו לגיהנום אמיתי.
ההחלטה להקים עסק בתקופה הזו היא לא מובנת מאליו,
אבל היא גם מצילה אותי מלשקוע בייאוש ופסימיות.
אני מודה יום יום על האפשרות שיש לי להיות בעשייה משמעותית שגם תורמת לאחרים,
ואני רק מייחלת ליום שבו הסיוט שעוברים החטופים והחטופות ייגמר והם ישובו אלינו.
留言